לביקור באתר המרכז לאיכות חיים

 

הצטרף לקהילת זריי ישראל בפייסבוק

רישום לקבלת מידע מזריי ישראל


*שם משפחה:

שדות המסומנים בכוכבית (*) הינם שדות חובה


מסורת האיורוודה

איורוודה מתוארת "כמדע החיים", מקורה בשפה העתיקה סנסקריט איור – חיים, וודה – ידע או מדע, זוהי שיטת הרפואה העתיקה ביותר בעולם.

שיטת רפואה טבעית זו משמת כבר 5,000 שנה. איורוודה מספקת גישה משולבת למניעה וטיפול במחלות על ידי סגנון חיים וטיפולים טבעיים. התאוריה האיורוודית קובעת שכל מחלה מתחילה מחוסר איזון, או מסטרס בתודעת האדם.

זריי ישראל - איורוודה

טיפולים איורוודים מועילים לתחזוקה של בריאות טובה ומניעת מחלות ולקדם איכות חיים על ידי גישה הוליסטית. ההשפעה כתוצאה מכך היא גוף חזק, בריאות טובה יותר, בהירות מנטאלית, שלווה פנימית ורוגע.

ישנם כמה אספקטים לשיטה רפואה זו אשר מבדילה אותה מגישות אחרות של טיפולים בריאותיים:

איורוודה מתמקדת בהשגה ושמירה על איזון אנרגיות החיים אשר בתוכינו במקום להתמקד בסימפטומים יחידים.

איורוודה מזהה את הבדלי המבנה היחודיים של בני האדם ולכן ממליצה על דרך שונה לסוגים שונים של בני אדם. למרות ששני אנשים עשויים להראות כאילו יש להם אותם סימפטומים חיצוניים, המבנה האנרגטי שלהם עשוי להיות מאוד שונה ולכן בסוגים שונים של תרופות.

איורוודה הינה שיטת רפואה מושלמת המכירה בכך שכל האינטליגנציה והחוכמה זורמים מכוח אבסלוטי אחד (פארא מאטמן). בריאות מגיעה אלינו מחסד של פעולה אבסלוטית של חוקי הטבע (פראקריטי). איורוודה מסייעת לטבע על קידום הרמוניה בין בני אדם לטבע על ידי "לחיות חיי איזון בהתאם לחוקים שלו".

איורוודה מתארת שלוש אנרגיות אוניברסאליות בסיסיות, שמאזנות את כל הפעולות הטבעיות ברמת המקרו קוסמית וברמה המיקרו קוסמית. אלו למעשה אותן אנרגיות שמייצרות אפקטים בגלקסיות ובמערכות הכוכבים השונות, ופועלות ברמה הפיסיולוגית האנושית – בגוף הפיזי שלך. שלושת האנרגיות אוניברסאליות אלו ידועות בשם "טריי דושה"

המטפלים האיורוודים הקדומים הבינו את הצורך בשימור הברית של הגוף והנפש והציעו לאנושות כלים לתזכורת, רענון והזנת האספקטים העדינים של האנושות שלנו. איורוודה מחפשת להבריא את השבר, הקטיעה של הגוף והנפש ולשקם את ההרמוניה והשלמות של כל בני האדם. איורוודה מבוססת על העיקרון שכל חומר ניתן להרגיע דרך חמישה אלמנטים מדהימים – אדמה, מים, אש, רוח, אוויר. על פי מסורת האיור וודה ישנם שבעה סוגים/ מבנים בגוף האנושי – דם, עצם,בשר, שומן, מח, וזרע.  הנחת היסוד באיורוודה היא שאיכות חיים ואושר, שניהם פיסים ומנטאלים והם מבוססים על שלוש פעולות – בניית מטאבוליזם בריא, עיכול טוב, והפרשות תקינות שמובילות לחיוניות ואיכות ימים.

שלושת כוחות היקום על פי איור ודה

לטענת איור ודה קיימים שלושה כוחות (דושות בשפה הסנסקרית) ביקום. כוחות אלו מתקיימים בנפשו, גופו, מזונו וסביבתו של האדם. לפי השיטה, איזון בין הכוחות האלה הוא תנאי לבריאות. שלושת הכוחות הללו מכונים "דושות" (כלומר "הנוטים לצאת מאיזון" , ושמותיהם "ואטה" "פיטה" ו"קאפה".

שלושת ה

 

ואטה - "כוח החיים", הכוח המניע, אחראי לזרימה של חומרים, דם, מחשבות, ואנרגיות.

פיטה - "כוח האש", הכוח המעכל, אחראי לכך שחומר יוחלף בחומר אחר או יצור אנרגיה.

קאפה - "המחזיק דברים יחדיו", הכוח המחבר, אחראי לכך שגופים שונים ימשכו זה לזה ושלחומר תהיה צורה.

יוגה ואיורוודה: השילוב המופלא

 

יוגה Yoga

איורוודה ויוגה, שתיהן מקבילות מבחינה מדעית, מגיעות מהמוסרת ההודית העתיקה, הן מתנגנות יחד כקונצרט במשך כמה אלפי שנים למען מטרה משותפת – הבראת הגוף, הנפש והרוח והעלאת תוחלת החיים. האיור וודה מתמקדת בעיקר באיכות החיים הפיזיולוגית לעומת היוגה שהיא יותר לטיהור הנפש והתודעה, אך השתיים סבוכות יחד ופעמים רבות חופפות. הרישיים הקדומים, המאסטרים המקוריים של מדעי הוודות, הכירו בכך שבריאות טובה חיונית לאיזון מנטאלי והכרה עצמית.

מזון (אנּה) הוא המילה הראשונה בסנסקריט, כל דבר בעולם הוא מזון. התפתחותנו כנשמה תלויה ביכולתנו לאכול ולעכל את המזון שהוא חיינו. מזון, אנּה, הוא הבסיס לחיים – פראנה. הוא נושא את כוח החיים ותומך בו בתוך הגוף.

סוג המזון שאנו אוכלים משקף את רמת התפתחותנו. בסוג המזון שאדם בוחר מתגלה רמת התודעה שלו. יוגה ואיורוודה מדגישות תזונה צמחונית טהורה, הקרויה תזונה סאטווית. זו תזונה שמעודדת פיתוח של סאטווה, כלומר איכויות נעלות של שלום, אהבה ומודעות. אכילה היא האינטראקציה הראשונה שלנו עם סביבתנו. אם היא אינה מבוססת על אהבה וחמלה כל פעולותינו האחרות יסבלו בהכרח.

איורוודה מדגישה תזונה נכונה כבסיס לכל ריפוי. מזון הוא צורת הריפוי הראשונה והחשובה. בלי מזון נכון לא תצליח כל גישה אחרת לריפוי. איורוודה ממליצה על מזון סאטווי (טהור), כי סאטווה יוצרת איזון, מסלקת גורמים מזיקים ועוזרת לצמצם את כל הדושות.

תזונה סאטווית היא בראש ובראשונה צמחונית ונמנעת מכל מוצר הכרוך בהריגה או בהסבת נזק לבעלי חיים. היא מדגישה מזון טבעי, שגדל בהרמוניה עם הטבע, על אדמה טובה, שהגיע לבשלות באופן טבעי, המבושל בצורה הנכונה ובגישה נכונה של אהבה.

ששת הטעמים

ששת הטעמים

באיורוודה מציינים שישה טעמים: מתוק, מלוח, חמוץ, חריף, מר ומכווץ (עפיץ). כל טעם נוצר משילוב מסוים של חמשת היסודות / אלמנטים (אדמה, מים, אש, אוויר, מרחב). מאחר וכל חומר וכל חי נוצר מחמשת היסודות הבסיסיים הללו, ביחס מסוים ושונה, ישנו השוני באיכויות הצמחים והמזונות השונים. בכל צמח וצמח מצויים חמשת הטעמים, אך תמיד אחד או שניים מהם יהיו הדומיננטיים יותר.

התזונה איורוודית מלמדת לכלול את כל ששת הטעמים, כארוחה מאוזנת ומספקת.

טעם בשפת הסנסקריט הוא "ראסה" Rasa. לראסה, כמו למילים רבות בשפה עתיקה זו, משמעויות רבות ומגוונות, המעידות על האיכויות והתכונות של המילה. מלבד טעם, משמעויות נוספות למילה הן תמצית, מיצוי, מלודיה, ניסיון, הבנה עמוקה, התלהבות, רגש, פלסמה ואף יסוד המתכת - כספית.

 

מתוק (מאדהור) – הטעם המתוק מקרר, מעניק לחות ושומניות, מרגיע ומייצב. מגביר את התמצית החיונית של החיים (אוג'ס). כשצורכים את הטעם המתוק באופן מתון, הוא מזין לגוף ומקדם את צמיחת הרקמות (מזין את הפלאסמה, הדם, את השרירים והעצמות, את מערכת העצבים, ורקמת הרבייה, מעניק כוח ואריכות ימים. הוא נחשב למחזק ומייצב, מעורר את החושים, משפר את המראה של עור הפנים, מטפח את בריאות העור והשיער וכן את איכות הקול, מחייה ומקל על תחושת הצמא ועל צרבות. הטעם המתוק הינו.

צריכה עודפת גורמת להגברה של ליחה, להצטברות רעלים, לגודש על המערכת המטבולית, לשפעת, להתקררות, כבדות, אובדן תיאבון, עצלות והשמנת יתר. בנוסף הם גם עלולים לגרום להיווצרות של גודש לימפטי, לגידולים, בצקת, סוכרת, פיטריות, קנדידה ועוד

 

חמוץ(אמלה) - משמע חומצי, אנרגטי, מעורר, מותסס. החמוץ משויך ליסודות האדמה והאש ולכן  הוא בעל איכויות מיוחדות: הוא נוזלי, קל, מחמם ושמנוני בטבעו. כאשר משתמשים בו באופן מתון, הטעם החמוץ הוא מרענן וטעים, מעורר את התיאבון ואת הפרשת הרוק, משפר את פעולת העיכול, מעורר את האנרגיה בגוף, מזין את הלב ומחייה את הנשמה. אין צמחי מרפא רבים בעלי טעם חמוץ דומיננטי באיורוודה. הפופולארי שבהם הוא האמאלקי.

 

צריכה עודפת עלולה לגרום לצימאון, לחומציות יתר, לצרבת, הפרעות בעיכול, לכיבים ולרגישות בשיניים. הטעם החמוץ פועל כמתסיס, ועל כן הוא עלול להיות רעיל לדם ולגרום לבעיות עור כגון דלקות עור (דרמטיטיס), אקנה, גָרָב (אקזמה) וסַפַחַת) פסוריאזיס).

החום הנגרם על ידי החמיצות עלול לגרום ל-PH חומצי בגוף ולתחושת צריבה בגרון, בחזה, בלב, בשלפוחית השתן ובשופכה.

 

מלוח(לאבאן) - הודות לגורם האש שבו, הוא גם נחשב למפחית עוויתות וכאבים במעי הגס. כשצורכים אותו במתינות, הוא מעודד צמיחה ושומר על איזון האלקטרוליטים בגוף. המלח גורם להפרשת רוק, משפר את טעם המזון ומסייע לעיכול, לספיגה ולסילוק הפסולת מן הגוף. משלשל, מפיג גזים, נוגד עוויתות, מייזע, מכייח, טוניק ומחזק, מרכך רקמות, מרגיע קל ומזין את רקמות הגוף. המלוח מרגיע את ההכרה, מביא סיפוק לחושים, ביטחון, אומץ, התלהבות, ועניין, יצירתיות ודמיון. המלוח שולט על מאזן המים בגוף ואחראי לפעולה התקינה של הכליות.

צריכה עודפת של מלח בתזונה עלולה לגרום להצטברות רעלים ועודף צמיגיות (בצקות) בגוף, ליתר לחץ דם ומזיק לעור, תחושה של חום, עילפון, קמטים בעור והתקרחות, כיבים, הפרעות דימום, פריחה בעור וחומציות יתר.

חריף (קאטו) - הטעם החריף או החם, הינו בעל הפוטנציאל המשמעותי, בכל האמור לצמחי מרפא. החריף מורכב מהיסודות אש ואוויר, טעם זה הוא קליל, מייבש ומחמם מטבעו. כשצורכים אותו במתינות, הוא משפר את העיכול והספיגה, מגביר את קצב חילוף החומרים ואת הזרימה בגוף. טעם זה נחשב למטהר את מערכות האף, על ידי גירוי ההפרשות מן האף והדמעות מן העיניים. הטעם החריף משפר את מחזור הדם, מדלל קרישי דם, מסייע בסילוק חומרי פסולת ונלחם בחיידקים ובטפילים. הוא מכייח, מחזק עיכול, מפיג גזים, מטהר דם, נוגד עוויתות ומחטא.

צריכה עודפת עשויה לגרום לפגיעה הן בביציות והן בהפרשת הזרע, תשישות מינית בקרב שני המינים. צריבה, חנק, עילפון ועייפות, עם תחושה של חום וצימאון. על ידי החמרת האש והאוויר, תיתכן התפתחות של שִלשולים, צרבת ובחילה, סחרחורת, רעד, נדודי שינה, או כאבים בשרירי הרגליים, כיב קיבה, אסטמה, דלקת המעי הגס ובעיות בעור. כל אלה עלולים להיגרם גם כתוצאה מצריכה עודפת של מאכלים חריפים. דלקות כרוניות, רעילות של הכבד והתקרחות.

כך גם ברובד הנפשי – במינון נכון החריף מגביר את הבהירות ומחדד את התפיסה, מעורר וממריץ, אך בעודף החריף יביא לקנאה ולכעס, לאלימות ולשיפוט!

מר (טיקטה) - טעם זה הוא קריר, ויבש מטבעו. הוא מפייס עודף אש ואדמה - מים. אומנם, הטעם המר אינו טעים כשלעצמו, אך הוא מדגיש את הטעמים האחרים.

הוא מקל על תחושת צריבה, גירוד, עילפון ואף בעיות חשוכות מרפא בעור. הטעם המריר מוריד חום גבוה ומיטיב עם העור והשרירים. במינון נמוך, טעם זה עשוי להקל על בעיה של גזים במערכת העיכול ולהיטיב עם העיכול. הטעם המריר מייבש את מערכות הגוף וגורם להפחתה של השומנים, מח העצם, השתן והגללים. מחטא, אנטי דלקתי, אנטי פטרייתי, מנקה ומטהר דם, פועל להגברה של ייצור והפרשת מרה, משלשל, מפיג גזים, מכייח ומדלל דם.

צריכה עודפת של הטעם המריר עלולה לדלדל את הפלסמה, הדם, השרירים, השומן, מח העצם ואף הזרע, לגרום לתשישות מינית, ליובש חמור וחִספוס, וכן לרזון. לעתים התגובה עלולה להגיע לידי סחרחורת ועילפון. בטווח ארוך שימוש בטעם המר עלול להוביל לעצירות, חסימה בזרימת הפראנה  (אנרגיית החיים החיונית), לכאב ראש, לפגיעה במחזור האישה, הפחתה של יכולת מערכת העיכול ועוד...

עפיץ/מכווץ(קאשיאה) - הטעם העפיץ משלב בתוכו את היכולות לעצור הפרשות ולייבש מחד, וכן את יכולות ההמרצה הרגעית (כיווץ), את הקלילות ואת הכבדות מאידך. הטעם העפיץ הוא מקרר, מייבש וכבד באופיו. הוא גורם לתחושה של מעין יובש וחנק בגרון (בדומה לאכילת פרי בוסר). העפיץ מעודד ספיגה וממצק את הצואה (פועל בעיקר על המעי הגס), ממתן הפרשות (דימום ווסתי, שלשול, זיעה ושתן), עוצר דימומים, הוא מסייע לרפא כיבים ופצעים, ומעודד קרישה.

צריכה מופרזת עלולה לגרום ליובש בפה, לקשיים בדיבור ולעצירות, כמו גם לנפיחות בבטן, התכווצויות של הלב וקיפאון במחזור הדם. טעם זה עלול להשפיע על הדחף המיני ולגרום לדלדול הזרע. בעיות נוספות שעלולות להיגרם הן רזון קיצוני, פרכוסים, אירוע מוחי והפרעות נוירולוגיות אחרות, אשר מקורן בהתגברות של אדמה ואוויר בגוף.